כל כך נהניתי מההופעה של מ. וורד בארץ, ממש ממש. היו רגעים שממש התרגשתי.

מ. וורד בחור די פרטי. לא מסוג הסלבים האלה שאוהבים יותר מדי תשומת לב. אז אני לא יודעת עליו הרבה. שמו הפרטי מת'יו. יליד שנות ה 70 מקליפורניה, הוא כותב ושר ומנגן בעיקר מוסיקת אמריקנה, פולק, ובלוז, עם הרבה כבוד לשורשים. יש לו קול מחוספס וצרוד מאד ונמוך, כמעט בלתי נשמע.

גיליתי אותו לראשונה כשקראתי ביקורת על אלבום שלו באתר "השרת העיוור" עליו השלום. לאלבום קראו Transfiguration of Vincent, והוא היה מחווה למוסיקאי אחר. האלבום הזה היה מדכא ואפלולי, אבל היה בו גם משהו מחשמל, שתפס אותי. הקול שלו, ההגשה שלו, הסיפור. הוא מספר סיפורים. לא שמעתי משהו כזה קודם (ברור שהכרתי פולק ובלוז ואמריקנה, אבל לא ככה). רכשתי אותו, ואחריו רכשתי גם את האלבומים הבאים, ומ. וורד הפך להיות אחד מהאמנים האהובים עלי. יש לו שירים שאני ממש ממש אוהבת וגם שיתפתי חלק מהם פה בעבר ובטוח אשתף עוד.

זו הייתה הופעה שקטה ועדינה. רק הזמר, והגיטרה, ופסנתר. על הבמה של תיאטרון גשר, ביפו, שבמבט ראשון אולי נראתה גדולה עליו, על מופע יחיד קטן שכזה. אבל היא לא הייתה. למרות ההרגשה של "תיאטרון", זה היה מופע מאד אינטימי. לא הפריע לי שום דבר מסביב. וורד גם דיבר קצת בין לבין, סיפר לנו על השירים שלו והסיפורים מאחריהם. זה היה נחמד מאד.

הביצועים לשירים שאני מכירה היו יפים כל כך, רק הוא והגיטרה, בלי עיבודים וכלים, ועדיין לא היה חסר כלום. הופתעתי במיוחד שבין לבין הוא ביצע שירים אחרים, לא שלו, שהוא אוהב, כמו Here Comes the Sun. רק הוא והפסנתר, לאט, בשקט. אין מה לומר, הקול שלו תפור על השיר הזה.

בסוף השנה, בסקר של "הקצה" כששאלו איזו הופעה הכי אהבתי השנה, היה לי הכי קל בעולם לענות.

מישהו העלה קטעים מההופעה ליוטיוב, איזה אושר!

עדכון, קיץ 2025

היום אני יודעת להגיד, לא רק שזו הייתה ההופעה הכי אהובה עלי באותה שנה, זו כנראה אחת ההופעות שהכי אהבתי אי פעם.