השלמתי חוסרים בסוף השבוע, וישבתי לראות את “אקירה”, סרט האנימציה/אנימה המפורסם מ1988. סרט מיוחד ומשונה. רווי ברעיונות יצירתיים אבל גם בהזיות לא נעימות ובסצינות אלימות, עמוס במוטיבים ובדמויות ובפרטים עד שקצת קשה לעקוב (ולהבנתי זה אפילו לא שליש מהסיפור המקורי, כפי שפורסם בחוברות המנגה). קשה לי לומר שאהבתי אותו, אבל אני בהחלט יכולה להבין למה הוא נחשב ליצירה פורצת דרך בזמנו, הן כסרט אנימציה והן כסרט מדע בדיוני, ואיך הוא הפך לקאלט עם מעריצים אדוקים מאז ועד היום.