2016 ממשיכה בשלה. היום נפטרה השחקנית דבי ריינולדס, יום אחרי בתה, קארי פישר. איזה שברון לב.
פישר פרצה לתודעה העולמית עם "מלחמת הכוכבים" (1977) כשהיא סך הכל בת 19. ריינולדס התפרסמה בהופעתה הלבבית ב"שיר אשיר בגשם" (1952), – אחד ממחזות הזמר המפורסמים ביותר והאהובים ביותר – וגם היא הייתה אז סך הכל בת 19.
והיום בפינתנו, “שירים שגורמים לי לבכות”:
אלה ולואי הופכים את האופרה העממית של גרשווין ליצירת מופת של ממש, באלבום שהוא קלאסיקת ג’אז של כל הזמנים. ראסל גרסיה אחראי על העיבוד התזמורתי שממיס לי את הלב.
המשך…איזה כיף לגלות ששני מוסיקאים שאני אוהבת המון התיישבו ביחד וכתבו שיר וצילמו קליפ ואיזה יופי ויצא להם שיר כל כך אנדרו-בירד ו-פיונה-אפל ביחד…
אני מנסה להתרגל לאלבום החדש של ג’יימס בלייק. אני קצת אמביוולנטית לגביו. מצד אחד הקול שלו כל כך יפה ומיוחד. הוא יכול לשיר סול מהמם. אבל באלבום הזה הוא מתפרע קצת יותר מדי עם האפקטים האלקטרוניים. לפעמים זה מעניין אבל רוב הזמן זה יותר מדי, אני חושבת שאפשר היה להוריד את היד מהקונסולה מדי פעם.
בחרתי פה שיר אוירה מאד מעניין, Radio Silence. השיר הפותח את האלבום. הכניסה שלו ממש מהפנטת, אבל איפשהו באמצע עוברים לריף אלקטרוני מעצבן כאילו זה שיר מועדונים, וזה ממש ממש מיותר. נותר לי לקוות שאיזה זמר לא-אלקטרוני יעשה לו קאבר.
הסינגל החדש של דודו טסה, “הגולה”, תפס ממש חזק. משמיעים אותו הרבה. מכרים שלי ממליצים עליו. אני, הייתי צריכה איזה 6-7 שמיעות לפני שהוא השפיע עלי בכלל. אבל בסוף הוא תפס גם אותי.
המילים שלו מיוחדות ומעוררות מחשבה. על איזו גלות הוא מדבר? אני סקרנית.
באיחור של איזה 4 שנים גיליתי את ההרכב RHYE.
זה הרכב ששר סול עם נגיעות אלקטרוניות.
הם נשמעים כמו Air Supply מודרניים. הם היו רוצים להיות SADE כשהם יהיו גדולים.
אבל זה נעים לאוזן. ודי ממכר. כל האלבום שלהם נשמע אותו הדבר, אין שיאים מיוחדים, אבל זה פשוט נעים. אז קניתי.
ההרכב הישראלי TATRAN בגרסת כיסוי לביטלס.
הם גם יופיעו בפסטיבל הג’אז באילת בסוף אוגוסט. נשמע מעניין.
היום מלאו עשרים שנה לאלבומה הראשון של פיונה אפל, Tidal. היא הייתה בת 18 כשהוא יצא.
זה לא האלבום שלה שאני הכי אוהבת, והאמת היא שיש לה הרבה שירים שאני לא מתחברת אליהם בכלל, אבל יש לה כמה שירים שנוגעים לליבי מאד, והקול שלה מדהים בעיני, מה שהופך אותה לאחת הזמרות האהובות עלי.
זה היה שבוע תובעני וקשה, והוא אפילו עדיין לא נגמר. אבל כן יצא לי לצחוק קצת. אז נאחז בזה. הודות ליובל וגלית החמודים והמתחתנים בקרוב גיליתי את השיר הזה, (כן, אני בדיליי, אין לי טלויזיה), ובכל פעם שאני רואה אותו אני צוחקת. אז הנה אולי הוא גם יחייך אתכם. שבת שלום
גיליתי את הסונטינה המקסימה הזו של מוציו קלמנטי (1752-1832)
Sonatina in D Major, Op. 36 No. 6: I. Allegro con spirito
הוא מלחין שלא הכרתי, למרות שהיה כנראה מאד מפורסם בימי חייו, והשפיע על מוצארט ואולי במידת מה על בטהובן. תמיד מעניין לגלות את הדברים האלה.
מקסוול, אחד מאמני הניאו-סול החביבים עלי (ואחד הבולטים שבהם), מוציא אלבום חדש בקרוב. מתוכו שחרר שני סינגלים בינתיים, ואת זה שאני מדביקה לכם פה אהבתי ממש.
Maxwell – 1990x
כבר כמה שנים שבערב יום השואה אני הולכת לטקס האלטרנטיבי בבית ברודט, וגם השנה היה טקס מרגש ומעורר מחשבה. הפעם לא רק אמנים ואנשי רוח עלו על הבמה, אלא גם ניצולי שואה הגיעו ושיתפו מקצת מסיפורם, והרעידו את הקהל.
המשך…