הצמד הזה, 2CELLOS, הם סטפן האוזר ולוקה שוליץ’, שני קרואטים צעירים שהתפרסמו לפני כמה שנים עם להיט יוטיוב – גרסת כיסוי למייקל ג'קסון. אם אתם עדיין לא מכירים אותם, שווה להיכנס לערוץ שלהם ביוטיוב ולחפש עוד ביצועים שלהם. הם משלבים הרבה מאד קאברים לשירי פופ ורוק בשני צ'לו בלבד.
בעיני, הנוקטורן השלישי של גבריאל פורה הוא יצירה כל כך מוזרה ושוברת את החוקים. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הייתי בטוחה שאני יודעת לאן הצלילים ילכו ולאן המלודיה תתקדם, אבל טעיתי כל כך, והצלילים הלכו למקומות אחרים. ועדיין, נותרתי מהופנטת לגמרי. הקשבתי לו היום עשר פעמים לפחות. אני לא מכירה מספיק את המלחין הזה וצריכה להאזין לעוד יצירות שלו…
איזה כיף, הקשבתי היום קצת ל Pink Martini. כמעט כל מה שהם עושים זה כיף. נעים לשמוע. אני תמיד קוראת להם “ארוחת בוקר קונטיננטלית” כי ככה הם מרגישים לי, התזמורת הקטנה והמגוונת הזו. מבחינתי הם כמו פסקול דמיוני לטיול, נסיעה לאורכה ולרוחבה של יבשת אירופה, ברכבת מפוארת כמו של פעם, עם תיירים מעניינים מכל העולם, ומלצרים שמגישים ביצים וסלט ולחמניה מתוקה עם חמאה, ונופים משגעים של יערות וערים עתיקות חולפים על פנינו במהירות.
ובחזרה למציאות… 🙂 התעדכנתי באלבומים האחרונים שלהם וגיליתי כמה קטעים חביבים ביותר. מתברר שלפני כמה שנים הם צירפו לשורותיהם זמרת נוספת. עד אותו שלב הסולנית הבלתי מעורערת הייתה צ'יינה פורבס (China Forbes), שיחד עם הפסנתרן תומאס לודרדייל הנהיגו את ההרכב וכתבו את רוב השירים. אבל כנראה שצ'יינה התעייפה קצת (התברר לי בדיעבד, כך לפי ויקיפדיה, שפורבס עברה ניתוח במיתרי הקול ולכן חיפשו לה מחליפה), והנה הצטרפה שחקנית חיזוק לא רעה בכלל, הזמרת סטורם לארג’ (Storm Large, כן, זה השם שלה, כן, גם אני חשבתי שזה מצחיק). כפי שאתם אולי זוכרים אני אוהבת זמרות עם קול נמוך, כך שחיבבתי את הבחורה הזו די מהר.
Pink Martini (w/ singer Storm Large) – Splendor In The Grass
לפני מספר חודשים, הזמרת ריהאנה הגיעה להופיע בארץ, וההופעה שלה חטפה מטח ביקורות קטלניות, בעיקר סביב העובדה שהיא הופיעה עם פלייבק ולא שרה אף שיר בעצמה. רבים בקהל התעצבנו ומחו על כך (היו עוד סיבות, למשל שהיא איחרה לעלות לבמה איחור משמעותי…), אנשים ששילמו 400 שקל ומעלה לכרטיס, הרגישו שהם לא קיבלו תמורה לכספם.
כל השבוע כמעט ולא יצא לי להאזין למוסיקה, אבל היום סוף סוף נחתי קצת, ובהפסקת צהריים, בזמן שעת השיטוט באינטרנט, נתקלתי בשירשור פייסבוק מלא המלצות על כל מיני אמני אינדי ישראלים. הבנתי שזו הזדמנות פז לגלות משהו חדש.
הניסיון הראשון לא היה מוצלח. נכנסתי לאתר של אחת מהלהקות ששמה הוזכר הרבה פעמים. זיהיתי שם ביצוע של שיר מוכר, שיר שאני אוהבת, ויש לי אותו באוסף בשני ביצועים. הייתי מאד סקרנית ולחצתי פליי. ומה אפשר לומר? זה היה ביצוע נוראי. במקור זהו שיר מאד מסוגנן עם קצב משגע, ואילו זה היה ביצוע ארוך וכבד וחופר. כמה חבל. לשאר השירים שלהם כבר לא הקשבתי. על טעם וריח, אתם יודעים.
בהמשך היום, חבר שיתף וידאו של מוסיקאית בשם פלורה. במקרה שמה הוזכר גם ברשימה הנ"ל. פעמיים באותו היום? עכשיו כבר הייתי חייבת לנסות. ובאמת השיר הזה שהוא שיתף מצא חן בעיני. פלורה מופיעה לבד, עם קלידים ואפקטים אלקטרוניים ולופרים. יכול להיות מעניין לראות אותה בהופעה.