הידעתם? בסרט "צלילי המוסיקה" כשמריה והילדים שרים ביחד את השיר "דוֹ רֵה מִי" הם עובדים עלינו. כי בכל פעם שהם אומרים "דוֹ", הם בעצם שרים את הצליל סִי במוֹל.
הסבר: המילים של השיר הן התוים של המנגינה, בסולם דו מז'ור (דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי). אבל בסרט שרים את השיר בסולם סִי במוֹל מז'ור (סי במול, דו, רה, מי במול, פה, סול, לה), כלומר חצי טון למטה*. במקום דו, סי במול. במקום רה, דו. במקום מי, רה. וכן הלאה.
המשך…השיר הקטן והעדין הזה מרגש אותי ממש. מתוך פרוייקט "עוד מעט נהפוך לשיר", שהוא פרוייקט יפיפה לדעתי, ואף קניתי את האלבום הכפול. "לידתו של שיר", מילים: סרן יורם חייט ז"ל, לחן: שלומי שבן, מבצעים: שלומי שבן ודויד מנחם.
זה ממש חמוד: יו ג'קמן ולוק אוונס מתחרים מי גסטון טוב יותר 
(אנחנו הולכים היום בערב לראות את "היפה והחיה"…)
שבוע טוב חברים, עוד מעט מגיע טקס האוסקר, וזו הזדמנות מצויינת להיזכר בכל הסרטים שראיתי השנה ולדרג אותם.
המשך…מוסיקה לסוף השבוע:השבוע הלכנו למופע המרכזי של פסטיבל הפיוט: שילוב של ג'אז ומוסיקה יהודית. הסקסופוניסט דניאל זמיר אירח שלושה פסנתרנים מוכשרים: שלומי שבן, יונתן רזאל, ורמי קליינשטיין.
המשך…הרבה חובבי אינדי אוהבים את הלהקה הזו, אני בדרך כלל לא סובלת אותם. חוץ מכמה שירים יפים פה ושם, הם מתוייגים אצלי בראש בז׳אנר ״אלקטרוני חופר״. אבל הנה נתקלתי בשיר הזה, בזמן שדיפדפתי במדפים של דיסק סנטר, והוא תפס אותי מיד. הוא נשמע לגמרי כמו משהו שיצא משנות ה 80. עם הבסים העמוקים והסינתי המרקד בגבוהים, הוא בקלות יכול היה להיות שיר בפס הקול של ״מועדון ארוחת הבוקר״. האינטרנטים מספרים שהלהקה התפרקה לפני כמה שנים, אבל שדיוויד בואי שכנע אותם להתאחד, ולא מתווכחים עם דיוויד בואי. מתוך האלבום החדש שיצא החודש, American Dream. שווה שמיעה.
לא מבינה אף מילה אבל זה חמוד לאללה! פופ יפני שמזכיר קצת שירים של דיסני.
גוגל טרנסלייט אומר:
Nagisa Kuroki – "Fuck the world, be silly"
אגב בקליפ כל חברי התהלוכה לובשים מסיכות של ווינטרקרופט (כמו זו שרכשתי והרכבתי בפורים האחרון). הם גם נותנים לו קרדיט בתיאור של הסרטון
https://wintercroft.com/
כש"אבודים" עלתה לשידור לראשונה, לפני קצת יותר מעשר שנים, האינטרנט הייתה מקום אחר לגמרי. כתבתי פוסט קצר על השינויים הרבים בחיי האינטרנט שלנו מאז שהסדרה עלתה ועד היום.
המשך…יובל המגניב והמוכשר התחיל לארגן פרוייקט "תולעת" באינסטגרם, וזה יוצא מדליק לאללה. מעצבים, מאיירים, אנימטורים, פוטושופיסטים, צלמים, אמנים – משתפים פעולה כדי להרכיב יצירה אחת מגוונת. כל אחד מעצב חתיכה קטנה, בסגנון שלו ובמדיום החביב עליו, ובסוף אוספים ומדביקים את כל החתיכות ליצירה אחת.
המשך…אני מאד אוהבת את השעות האלה ביום שישי, אחר הצהריים, כשהתנועה כמעט נפסקת והחנויות נסגרות וכל העיר נהיית שקטה כזו. זה הזמן הכי טוב בשבוע להאזין למוסיקה. בזמן שמנקים, בזמן שנחים, כשקוראים משהו. אני ממלאת את הבית במוסיקה וזה מרגיע אותי. היום אני מאזינה ל The Antlers. אלבומם האחרון Familiars הוא אלבום רגוע ונוגע, מתאים בדיוק לאוירה. יש בו הרבה קסם, והוא מפליא לשלב חצוצרות שקטות לכל אורכו (כן! חצוצרות במוסיקת רוק זה כ"כ שונה מחצוצרות בתזמורת). בנוסף, אפשר להאזין לו ברצף בלי נפילות, וזה נקודות בונוס. זה אלבום ששמעתי לראשונה בשנה שעברה, אבל קניתי את הדיסק רק השבוע, כי כשהוא יצא, הוא היה חסום לישראלים (לרכישה אונליין). שלחתי להם כמה הודעות והם לא התייחסו. זה תמיד מבאס לגלות שמוסיקאים שאתה מחבב הם פוצים. אבל עבר מספיק זמן ואני אוהבת את הדיסק אז בסוף נשברתי וקניתי. הנה שיר אחד שאני מאד אוהבת – Revisited.
קישור להאזנה לאלבום השלם:
שבת שלום חברים. "פוליטיקלי קוראת" הקדישו היום פוסט למוסיקאית קארן קרפנטר, ואני לא מתאפקת וחייבת לשתף איתכם, מכיוון שקארן קרפנטר אחת המוסיקאיות האהובות עלי. לדעתי מבחינה ווקאלית היא אחת מזמרות הפופ הכי גדולות אי פעם: היה לה קול צלול, ומנעד רחב (למרות שהיא העדיפה לשיר בנמוכים), ודיוק מדהים, והיא יכלה לבצע קטעים מסובכים ולגרום לזה להשמע קל כל כך.
המשך…