שיר חביב מהאלבום החדש שבדרך של ביירות
וידאו
-
ניסים עורקבי ומשקפי שמש
איזה להיט סידר לנו ניסים עורקבי לכבוד סוף הקיץ… גרוב נהדר
-
רונה קינן
השבוע קניתי את “שירים ליואל” של רונה קינן. זה אלבום קונספט שעוסק בחייו של איש מדור תש”ח בשם יואל, דמות דמיונית שבמידה רבה מסמלת את אביה של רונה, עמוס קינן (שהיה חולה באלצהיימר בעת כתיבת האלבום, ונפטר חודשיים לאחר צאתו). אלבום אישי מאד, ודי עצוב.
השיר שהכי אהבתי ונגע לליבי מגיע לקראת סוף האלבום, ושמו “איש לא גבוה (יואל כבר לא מה שהיה)”. לאחר פתיחה נוגה הוא מקבל פתאום קצב של ואלס מלבב, מה שעומד בניגוד מסוים לנושא הכאוב של השיר: “אין דבר חשוב יותר, חשוב פחות, הגוף הזה קמל בסוף… כן, בסוף”. רק אחרי כמה שמיעות, הבנתי איך הניגודיות הזו מתיישבת: הואלס הוא כמו מעגל, מחזור החיים, מתקדם לו צעד אחרי צעד, אחת שתיים שלוש. והשיר הזה, הוא לא מנסה להיות עצוב, או שמח; הוא סך הכל מבקש להראות לנו את הדברים כמו שהם. ההגשה של קינן מעבירה לנו את הסיפור היטב, ומשתלבת באופן מושלם במנגינה שמגיעה לשיאה בקטע אינסטרומנטלי שובה לב.
-
לילה על הר קירח
לילה אחד התעוררתי מחלום מאד ברור, כשקטע קצר מתנגן לי בראש שוב ושוב. רצף של ארבע שניות בערך, מתוך יצירה קלאסית מוכרת.
אבל הקטע לא היה חלק מהתמה המרכזית, ולכן לא הצלחתי להתמקד ולהיזכר באיזו יצירה מדובר. אז חיכיתי בסבלנות, ידעתי שזה יבוא. לא הקשבתי למוסיקה אחרת כי לא רציתי להתבלבל. ובאמת באותו הערב, ברגע אחד, בבת אחת, הזיכרון התבהר: היצירה הייתה ״לילה על הר קירח״ של מוסורגסקי.כילדה, היצירה הזו תמיד הפחידה אותי. במידה לא מבוטלת בגלל ״פנטזיה״ של דיסני. קטע האנימציה הזה, של יצורי האופל הנאספים, המכשפות והשדים והרוחות זוחלים החוצה מחוריהם או מרחפים להם משמי הלילה כדי להיפגש על ההר ולסור למרותו של מפקדם האימתני. אוי ואבוי. עד היום אני מפחדת לצפות בזה, בחיי.
אבל איזו מוסיקה מדהימה. מטרידה ומהממת.
השבוע קניתי את פסקול הסרט על דיסק. ההקלטה אינה טובה, למרבה הצער. ההקלטות המקוריות (שהיו אז שיא הטכנולוגיה) אבדו, ומדובר בשחזור מערוץ מונו חלוש. למרות שעשו Remastering ולמרות כל השכלולים הטכנולוגיים, איכות האודיו נמוכה. וכי אפשר לבוא בטענות? מדובר בפסקול הסרט מ1940! עברו 75 שנה, לא פחות. יש בזה משהו רומנטי, מקסים. מוסיקה טובה מהולה בנוסטלגיה. כיף להאזין וכיף להיזכר.
-
Rachel Sermanni
לא יודעת איך הגעתי לכאן אבל הבחורה הזו מוצלחת.
Rachel Sermanni – Breathe Easy
-
בילי הולידיי
https://www.youtube.com/watch?v=Z_1LfT1MvzI
היום מלאו 100 שנים להולדתה של בילי הולידיי. אינספור אתרים ומאמרים מציינים את המאורע, מספרים על חייה ועל הסגנון הייחודי שלה ועל תרומתה החשובה להיסטוריה של המוסיקה, ומשתפים את Strange Fruit הכואב והמדמם. בכלל, רוב השירים שלה שאני אוהבת עצובים מאד, אבל הערב אני מעדיפה דווקא לנסות כיוון אחר. כשהייתי ילדה ההיכרות שלי עם בילי הולידיי הגיעה מכיוון לא צפוי: משפחת סימפסון… כן כן, המשפחה הצהובה שהייתה אז בשיאה הוציאה דיסק מלא בשירים מצחיקים או מגניבים, בוודאי גם לכם יש אותו בבית. וליסה סימפסון, הילדה הרגישה לתחלואי העולם לא פחות מאשר לצרות שעושה לה אחיה הגדול, בחרה לבצע את God Bless The Child. הביצוע של ליסה ראוי בהחלט (יותר נכון – של המדובבת ירדלי סמית), אבל בזכותו, ובזכות אבא שהסביר לי, הכרתי את המקור הנפלא.
-
Flyte – We Are the Rain
חג פסח שמח! אז מה אתם אומרים, עוד ירד לנו גשם או שזהו לבינתיים?
Flyte – We Are The Rain
-
סטורמיי
סטרומיי פירסם שיר חדש שעוקץ אותנו בנקודה כואבת במיוחד: הרשתות החברתיות שלנו. גם השיר וגם הקליפ נהדרים. הייתי עושה לו לייק סרקסטי שכזה 🙂
מוסיקלית אפשר לשמוע שהוא שואל בעדינות מה“הבנרה” של “כרמן”, ובעקבות השיר הזה גיליתי משהו חביב שלא ידעתי: שמה האמיתי של ההבנרה הוא “האהבה היא ציפור סוררת”, ובמילות השיר שלו, סטרומיי מתכתב גם עם מילות האריה המקורית מהאופרה. טוויטר כמובן נבחרה לייצג את הציפור הסוררת. תמיד נחמד ללמוד משהו חדש 🙂