כשאני נתקלת בשיר או באלבום שמוצא חן בעיני, אני מדביקה אותו פה. יש כל כך הרבה דרכים לגלות מוסיקה חדשה! ברדיו, בפסקול של סרט או סדרה, לפעמים חברים שולחים לי… יש מכל הסגנונות, רוק ופופ וקלאסי וג'אז ואינדי ופולק וישראלי ועוד.
תודה לע’ שהכיר לי את האלבום הזה. מזמן לא שמעתי רוק פרוגרסיבי. אני לא כ"כ אוהבת האמת, רק יצירות מאד מאד מלודיות, כמו האלבומים הראשונים של ג'נסיס וכאלה (פינק פלויד, למשל, אני מאד לא אוהבת).
הקטע הזה ארוך ומורכב משלוש מערכות. הוא הכי מצא חן בעיני מכל האלבום.
בשנת 2012 פרנק אושן כוכב עולה התארח בסאטרדיי נייט לייב וביצע שניים משיריו. כאן בביצוע שמפשט את השיר המורכב והחתרני שלו, Pyramids . אני חייבת להודות שאני דווקא מעדיפה את הביצוע הפשטני יותר ולא את היצירה הארוכה (10 דקות) והעמוסה אפקטים שבאלבום.
בהתחלה הופתעתי קצת, כיוון שלא הציגו אותו ולא סיפרו שהוא שם, אבל ברקע עומד הזמר והגיטריסט ג'ון מאייר. בתקופה של ההופעה הזו מאייר החלים מניתוח במיתרי הקול ולא יכול היה לשיר בעצמו, כך שהוא הצטרף לשיר הזה כנגן בלבד. התוצאה היא סולו גיטרה מעולה. פעם פעם, בתחילת דרכו, חיבבתי מאד את ג'ון מאייר. היום כבר לא, לדעתי השירים שלו מעפנים ומשעממים (לא שמישהו מקשיב לי… יש לו די והותר מעריצים). חיפשתי קצת וגיליתי שאושן ומאייר שיתפו פעולה כבר כמה פעמים, ועל הנייר זה נשמע זיווג מוזר. אבל הנה, זה עובד: יש ביניהם כימיה, ואושן המוכשר מצליח להדביק ביחד היפהופ ונאו-סול עם אפקטים אלקטרוניים ועם בלוז מחשמל. סחטיין. נמשיך לעקוב.
מי שרוצה לשמוע גם את השיר השני מההופעה – הנה פרנק מדגים את הפלסטו המטורף שלו:
Frank Ocean – Thinkin Bout You (Live on SNL)
ועוד אחד של סקוט בראדלי וחבורתו. איזה מהפך, משיר פופ מטומטם לקטע סווינג מקפיץ ומהנה.
סופיה ריביירו מפורטוגל שרה בעיקר קאברים, בכל מיני ז'אנרים שהיא אוהבת, כמו פופ וג'אז ובוסה נובה ופאדו פורטוגלי ומוסיקה ברזילאית ומאד מאד נעים להאזין לה ברקע.
יצא קצת מצחיק כי השבוע גיליתי במקרה שלמוסיקה ברזילאית בת זממנו (זו שמערבבת כל מיני מקצבים ברזילאים ודרום אמריקאים) יש שם כולל לז'אנר, ועד היום לא הכרתי את השם הזה. הוא נקרא
Música popular brasileira , או בקיצור – MPB.
נחזור לסופיה ריביירו. השיר הראשון שבחרתי הוא בלדה עתיקה ועצבובית, במקור של וירג'יליו אקספוזיטו, זמר ופסנתרן טנגו ארגנטינאי:
Vete De Mi (Virgilio & Homero Exposito) – Sofia Ribeiro & Juan Andrés Ospina
השיר השני הוא קאבר כיפי לדז'באן:
Fato Consumado (Djavan) – Sofia Ribeiro & Bartolomeo Barenghi
ועוד קאבר נהדר לדז'באן, הרבה יותר קצבי הפעם
Maria das Mercedes (Djavan) – Sofia Ribeiro
והנה קאבר אקפלה למלכת הפאדו עמליה רודריגז:
Havemos de ir a Viana (Amália Rodrigues) – Sofia Ribeiro & Juan Andrés Ospina
ואחרון חביב קאבר עדין לז'ילברטו ז'יל:
Drão (Gilberto Gil) – Sofia Ribeiro & Bartolomeo Barenghi
ותודה לא’ ששלחה לי!
קאבר נהדר לבריטני ספירס.
מתוך ערוץ הוידאו הפופולרי של סקוט בראדלי.
הקיץ ציינו עשרים שנה לצאת אלבומו הראשון של אליוט סמית’, Roman Candle. סמית’, זמר הפולק רוק הדכאוני, מוכר מאד בזכות השירים שתרם לפסקול הסרט “סיפורו של וויל האנטינג” בסוף שנות התשעים. הכתיבה שלו מאד אישית ונוגעת, ורבים גילו את המוסיקה שלו והתאהבו בה. אבל סמית’ סבל מדכאונות והתמכרויות, וזמן לא רב לאחר מכן, בשנת 2003, שם קץ לחייו (באופן אלים ביותר).
המשך…תודה לי’ שהזכירה לי את השיר הממכר הזה…
יאללה, נגמרו החגים, צריך לחזור לעבודה במלוא הקצב!
לבושתי גיליתי רק עכשיו שהשחקנית המצחיקה לייני קאזאן (“החתונה היוונית שלי” ועוד) היא בעצם זמרת. ועוד זמרת ממש טובה, עם קול גדול, ועומק, והמון אופי.
איך גיליתי? נתקלתי בפרק של הסדרה “נני” משנות ה90, לייני התארחה שם בתפקיד הדודה פרידה, וביצעה שיר שאני מאד אוהבת – I Remember You. כל הדודות היו על סף דמעות, ואני נותרתי בפה פעור.
כמובן שיצאתי מיד למסע יוטיוב למצוא עוד הקלטות שלה, ומצאתי כמה ביצועים יפים מאד לשירים קלאסיים, אם כי אין הרבה לצערי. בשבילכם בחרתי את הפנינה הזו: לייני מתארחת בתכנית הטלויזיה של דין מרטין (אמצע שנות ה60) ושניהם מצחיקים אחד את השני וממזמזים אחד את השני עד כדי כך שהם לא מצליחים לזכור את המילים של השיר… חמוד!
איזה יופי של ביצוע.
השבוע צפיתי בעונה הראשונה של סדרת המתח הבריטית ברודצ׳רץ׳. סדרה לא רעה. אחרי שליש עונה בערך רשמתי על פתק את הניחוש שלי של מי הוא הרוצח. בסוף הסדרה הראיתי לאבא את הפתק והוא צחק.
אם מצליחים לנחש מי הרוצח, זה יותר כיף או פחות כיף?…
בכל מקרה, בכתוביות הסיום מופיע השיר הזה, של הזמר האיסלנדי אולפור ארנלדס. אגב איסלנדים, הוא באמת קצת מזכיר בעיבוד את סיגור רוס, רק קצת יותר פופי. בכל מקרה – שיר טוב. היה נחמד להאזין לו בסוף כל פרק.
שיר שגיליתי עכשיו באמצע הלילה בסדרת טלויזיה.
זיהיתי מיד את הקול הרך של נינה פירסון, אבל אלה דווקא לא הקארדיגנס!
האלבום החדש של סיה מאכזב אותי. בשנים האחרונות היא הפכה להיות כוכבת על מצליחה שכותבת להיטים לכל הזמרים הכי מפורסמים ונעלמה קצת אל מאחורי הבמה. בינתיים אנחנו התגעגענו לקול המיוחד שלה, שהבליח פה ושם בהופעות אורח, כמו להיט המועדונים ההוא של דיוויד גואטה, שהיא בכלל הקליטה לו סקיצה ולא התכוונה שישתמשו בקול שלה.
והנה לבקשת הקהל היא התפנתה לכתוב גם לעצמה. התוצאה מאד שונה מאלבומה הקודם: הרבה יותר אלקטרונית, מעובדת, דאנסית. פחות שירי אהבה עדינים ומוזרים. פה ושם יש שירים נחמדים, כמו זה שצירפתי פה, אבל לא הייתי קונה אותם. לטעמי יצא אלבום נטול ייחוד וחוזר על עצמו. חבל.
באמצע שנות התשעים לא האזנתי להרבה מוסיקת רוק. כלומר כן, הכרתי ואהבתי לא מעט רוק פופ (קייז צ׳ויס למשל), ורוק אלטרנטיבי שהיה נפוץ באמטיוי (רדיוהד בתחילת דרכם, למשל…), אבל לא התעניינתי מיוזמתי בז׳אנר כמעט בכלל. לגראנג׳ הזועף פחות התחברתי. כך שאת ״גרייס״ רצה הגורל וזכיתי להכיר רק בתחילת שנות האלפיים, כך וכך שנים אחרי שיצא. זה הלך בערך ככה:
המשך…בוקר טוב, כבר צהריים.
בוקר טוב, ושיהיה לנו המשך שבוע שקט.
Claude Bolling / Jean-Pierre Rampal: Suite For Flute & Jazz Piano Trio #2 – Amoureuse
שיר פופ חמוד שנתקלתי בו בסדרת טלויזיה. להקה עם שם מוזר
והשבוע, בפינת הפלגיאט:
נעימת הנושא המגניבה של וונדרוומן מזכירה לי יותר מדי את Immigrant Song של לד זפלין… וחיפוש זריז בגוגל העלה שאני לא היחידה שחושבת ככה. מעניין אם האנס זימר עשה את זה בכוונה. מה דעתכם?
המשך…בערב אחד בארץ זרה נכנסתי לחנות כלי נגינה גדולה ושוטטתי בין המחלקות אחת אחת. גיטרות אקוסטיות, כלי נשיפה, כלי קשת, קלידים, גיטרות חשמליות. בחדר של הגיטרות החשמליות יושב מוכר לבוש מדים שחורים, שיערו השחור אף הוא אסוף בקפידה, משחק בטלפון שלו. אין אף אחד אחר בסביבה. הבסים העמומים ואפופי העוצמה לכדו את תשומת ליבי והקצב לא הירפה. “מה אנחנו שומעים עכשיו?” שאלתי.
גירסת כיסוי יצירתית לקולדפליי.
הצמד הזה, 2CELLOS, הם סטפן האוזר ולוקה שוליץ’, שני קרואטים צעירים שהתפרסמו לפני כמה שנים עם להיט יוטיוב – גרסת כיסוי למייקל ג'קסון. אם אתם עדיין לא מכירים אותם, שווה להיכנס לערוץ שלהם ביוטיוב ולחפש עוד ביצועים שלהם. הם משלבים הרבה מאד קאברים לשירי פופ ורוק בשני צ'לו בלבד.
בעיני, הנוקטורן השלישי של גבריאל פורה הוא יצירה כל כך מוזרה ושוברת את החוקים. בפעם הראשונה ששמעתי אותה הייתי בטוחה שאני יודעת לאן הצלילים ילכו ולאן המלודיה תתקדם, אבל טעיתי כל כך, והצלילים הלכו למקומות אחרים. ועדיין, נותרתי מהופנטת לגמרי. הקשבתי לו היום עשר פעמים לפחות. אני לא מכירה מספיק את המלחין הזה וצריכה להאזין לעוד יצירות שלו…
איזה כיף, הקשבתי היום קצת ל Pink Martini. כמעט כל מה שהם עושים זה כיף. נעים לשמוע. אני תמיד קוראת להם “ארוחת בוקר קונטיננטלית” כי ככה הם מרגישים לי, התזמורת הקטנה והמגוונת הזו. מבחינתי הם כמו פסקול דמיוני לטיול, נסיעה לאורכה ולרוחבה של יבשת אירופה, ברכבת מפוארת כמו של פעם, עם תיירים מעניינים מכל העולם, ומלצרים שמגישים ביצים וסלט ולחמניה מתוקה עם חמאה, ונופים משגעים של יערות וערים עתיקות חולפים על פנינו במהירות.
ובחזרה למציאות… 🙂 התעדכנתי באלבומים האחרונים שלהם וגיליתי כמה קטעים חביבים ביותר. מתברר שלפני כמה שנים הם צירפו לשורותיהם זמרת נוספת. עד אותו שלב הסולנית הבלתי מעורערת הייתה צ'יינה פורבס (China Forbes), שיחד עם הפסנתרן תומאס לודרדייל הנהיגו את ההרכב וכתבו את רוב השירים. אבל כנראה שצ'יינה התעייפה קצת (התברר לי בדיעבד, כך לפי ויקיפדיה, שפורבס עברה ניתוח במיתרי הקול ולכן חיפשו לה מחליפה), והנה הצטרפה שחקנית חיזוק לא רעה בכלל, הזמרת סטורם לארג’ (Storm Large, כן, זה השם שלה, כן, גם אני חשבתי שזה מצחיק). כפי שאתם אולי זוכרים אני אוהבת זמרות עם קול נמוך, כך שחיבבתי את הבחורה הזו די מהר.
Pink Martini (w/ singer Storm Large) – Splendor In The Grass
קטע יפה מאד שגיליתי מזמן ונתקלתי בו שוב עכשיו. יש ללהקה הזו כמה שירים שאני אוהבת, אני צריכה לנסות להקשיב לאלבומים שלהם פעם .
The Cinematic Orchestra Arrival of the Birds & Transformation