תֹם מבלגגת

סיון שביט שיתפה את השיר הזה בעמוד שלה. אני תמיד אוהבת לגלות מה המוסיקה שהמוסיקאים אוהבים לשמוע. 

קצת קודר, אמנם, אבל מתאים לי עכשיו. 

עשר שנים לסדרת הטלויזיה התיכוניסטית The O.C. 

אמנם זו לא הייתה סדרה פורצת דרך, ואני לא חושבת שראיתי יותר מעונה וחצי (מתישהו יותר מדי סבון…). אבל היו בה שנינויות וצחוקים והמצאות (כריסמוכה!), והיא תרמה רבות לעלייתם לגדולה ולאופנה של הגיקים, בזכות הדמות הראשית של סת’ כהן, החנון בעל השיער המדובלל, חובב הקומיקס ומשחקי המחשב, שנון ומדבר מהר מדי ויותר מדי, וקצת אאוטסיידר. ועוד קרדיט חשוב שמגיע ליוצרים – למרות שיר הפתיחה הסופר-סחי, פס הקול של הסדרה היה מלא בשירי אינדי וקידם די הרבה להקות שוליים ומוסיקאים אלמונים. גם זה הפך לטרנד והיום נהוג בלא מעט סדרות טלויזיה.

את האלבום האחרון של פיונה אפל לא קניתי. הקשבתי לשירים בו כמה פעמים, ולא הצלחתי להתחבר אליהם. זה האלבום הראשון שלה שאני לא קונה. את הקודמים אני אוהבת מאד. גם את הקול שלה אני אוהבת מאד, קול נמוך ועשיר. לכן למרות שלא קניתי את האלבום, אני ממשיכה לעקוב אחרי המוסיקה שלה.

החודש פורסם קליפ חדש ומצוין לאחד מהשירים באלבום.

כבר שני סרטים שראיתי השנה הסתיימו בשיר העוצמתי הזה.

Bon Iver – The Wolves (Act I and II)

נדמה לי שאני יכולה להבין למה: יש בו מעין סופיות שכזו. אבל יש בו גם מעין התחלה.