כשאני נתקלת בשיר או באלבום שמוצא חן בעיני, אני מדביקה אותו פה. יש כל כך הרבה דרכים לגלות מוסיקה חדשה! ברדיו, בפסקול של סרט או סדרה, לפעמים חברים שולחים לי… יש מכל הסגנונות, רוק ופופ וקלאסי וג'אז ואינדי ופולק וישראלי ועוד.
בכל סיכומי סוף שנת 2012 שראיתי עד כה, מופיע האלבום הראשון של מייקל קיוואנוקה. ואכן, שווה להאזין לו. קל להתחבר לאלבום הבכורה שלו, הוא מאד נעים וקליט.
הסגנון המוסיקלי שלו, הלחנים והעיבודים, כמו גם הסטייל והתסרוקת, כולו סול של שנות ה70. הוא לא מחדש דבר, הוא פשוט מחזיר את העבר. זה מאד נחמד, ומאזיניו בהחלט נהנים להתרפק על העבר.
המשך…איזה כיף להיתקל בשירים יפים, ככה במקרה 🙂
אני לא יודעת מי זו שרה באריילס (?), לפי האינטרנט היה לה איזה להיט פעם. אבל מה שחשוב, יש לה קול יפה. כשהשיר התחיל להתנגן הוא כבש אותי מיד. הפסקתי הכל, והקשבתי לו.
החדש של מיוז קצת מאכזב אותי. קודם כל, הוא לא מחדש מספיק. אני אוהבת שמיוז מחדשים מאלבום לאלבום, והחדש מרגיש לי קצת ממוחזר. שנית, הם פנו לכיוון קצת יותר אלקטרוני, דאבסטפ ובסים חזקים, וסינטיסייזרים כאלה כמו בשנות ה80. ואני לא מתה על זה. יש קטעים טובים, אבל לא מספיק בשביל להחזיק את האלבום.
מה שכן – אני מאד אוהבת את השם שלו: “החוק השני”. מעניין על מה אנשים חושבים כשהם שומעים את השם הזה. אני חושבת דבר ראשון על שלושת חוקי הרובוטיקה, אותם ניסח כמובן סופר המדע הבדיוני אייזיק אסימוב. ורק במקרה שאתם לא מכירים בע"פ את שלושת חוקי הרובוטיקה, אז החוק השני אומר שרובוט חייב לציית להוראות של אדם, כל עוד זה לא סותר את החוק הראשון (שאומר שלרובוט אסור לפגוע באדם). אבל אני בטוחה שכבר ידעתם 🙂
הנה “Panic Station” הגרובי.
עדכון: מיוז התכוונו לחוק השני של התרמודינמיקה.
חזרתי הבייתה משבת של נסיעות ושמש וגשם. ועכשיו שקט פה ואני לבד בבית ונחמד לי. ופתאום מתחשק לי “דוקטור גראדוס אד פארנסום” של דביסי.
וגם – הוספתי “דיסקוס” לבלוג, כלומר מערכת לתגובות. אז עכשיו אתם יכולים לספר לי אם אתם אוהבים או לא! גלו לי, אני סקרנית.
סוף סוף שבוע נעים לכולם.
דייב ברובק נפטר היום, בגיל 91 🙁
הוא אחד מפסנתרני הג'אז האהובים עלי. בין השאר אני מאד מאד אוהבת את הביצועים שלו לשירים מוכרים. הנה Someday My Prince Will Come במקור מתוך “שלגיה” של דיסני.
שיר יפה ו-וידאו יפה של j.viewz.
גיליתי רק עכשיו, אפילו שהוא מ2010. יותר סול ופחות אלקטרוני מהסגנון שלו בדרך כלל. ויש גם כלי מיתר שמוסיפים הרבה. הקול העדין והנעים הוא של ג'ושוע ג'יימס.
בוקר טוב, ואין לאן לברוח.
הקיץ דועך לו לאט, הימים מתקצרים, האויר נעשה קריר, העלים מתנודדים ברוח. את רוב ספטמבר ביליתי בבית, אז יש לי חסך חמור של חודש קיץ אחד. ספטמבר, לאן נעלמת לי?…
לפני כמה שבועות נתקלתי ברדיו בשיר הזה, שלא הכרתי, למרות שאני מכירה די הרבה “סטנדרטים” ישנים כאלה. המילים שלו מיושנות להפליא (ומתייחסות אל נשים כאל קלות דעת ונוחות השפעה…), אבל הלחן שלו קסום כמו הסתיו עצמו.
אריק קלפטון בשיר שגיליתי רק עכשיו. יש כל כך הרבה אלבומים שהם חובה לשמוע, וכיף לשמוע, אבל עד שמגיעים אליהם…
Barnaby Bright הנעימים עם שיר עדין שמתגבר ומתגבר.
ראש השנה הגיע. ואני במצברוח עליות וירידות. לפני שבוע נפלתי ונחבלתי, וכואב לי עדיין. אבל אני מחלימה מהר, וזו הרגשה טובה. שנה חדשה מתחילה היום, הזדמנות נפלאה להתחיל מחדש.
הא הא, חזרתי! הייתי בחופשה בארצות הברית, ועשיתי חיים. אולי אספר קצת חוויות בהמשך. בינתיים – אשתף אתכם בפס הקול של הטיול שלי: סיימון וגרפונקל.
החברים קנו לי ליום ההולדת סט תוים של באך, “הפסנתר המושווה”. איזו מתנה נפלאה 🙂
הנה שיר מקסים ועדין ונוגע שהולחן כחלק מפרויקט יום הזכרון של גל"צ עוד מעט נהפוך לשיר. את המילים כתב סרן יורם חייט ז"ל, את השיר הלחין שלומי שבן, והוא מבוצע ע"י דוד מנחם ושלומי שבן. את השיר הזה שמעתי בפעם הראשונה כשיצא, ורק עכשיו מצאתי אותו שוב. מאד שמחתי למצוא אותו שוב.
מצאתי את הדיסק של רוקי ווטולטו יד שניה בחנות דיסקים, וזה מאד שימח אותי. לפני כמה שנים גיליתי את השיר הזה שלו, והתאהבתי בו מיד (גם הקליפ מקסים בעיני). יש לו לחן מאד נעים ורגוע, ובשמיעה ראשונה קשה לקלוט עד כמה המילים עצובות. זה מסוג השירים האלה שמורכבים מכמה שכבות, ולוקח זמן לחשוף את כולן.
“Please, slow it down. There’s a secret place that I know, if I could dig a grave I’d then climb underground for good. All I wanna do is turn around. I’m going down to sleep on the bottom of the ocean, cause I couldn’t let go, when the water hit the setting sun.”
ג'ו קוקר, מבצע בקולו המחוספס את השיר העדין של רנדי ניומן.
השאפל גילה לי יצירה שלא הכרתי קודם: שיר ערש עדין של שופן (כאן בביצוע של ארתור רובינשטיין, הפסנתרן האהוב עלי). פשוט עצרתי הכל בבת אחת, והקשבתי. כמה נפלא… ככה, בערב יום שישי, כשהרחובות משתתקים, והשמש שוקעת, הפסנתר מכריז ברכות על הגעת סוף השבוע ואיתו המנוחה שאני מצפה לה כל כך.
שבת שלום!
אתמול התחיל על רגל שמאל. אבל בתחנת הרכבת פגשתי שַחֲרוּר קטן. והוא קיפץ לפה ולשם. ושרק וציפצף ושר שירים.
כמעט ולא היו אנשים בתחנה, כמעט ולא עברו רכבות. אז פשוט ישבתי שם והקשבתי לו.
הבוקר הזכירו לי את השיר הזה. כואבת לי הבטן.
הבוקר קמתי עם גרוב מקפיץ של קרולינה. חברתי א’ הזהירה אותי שהשיר ידבק לי ויסרב להשתחרר. היא צדקה. חג שבועות שמח!
רג'ינה ספקטור מוציאה אלבום חדש. אפשר להאזין לכולו בחינם בימים הקרובים באתר NPR. את האלבומים הראשונים שלה אהבתי מאד, אבל האחרון היה גרוע ממש. אז נחמד לגלות בשמיעה ראשונה שבאלבום החדש יש כמה שירים טובים.
בשבועות האחרונים התחלתי לצפות בסדרה “מד מן”, ולמרות שעדיין לא גיבשתי דעה על הסדרה עצמה, המוסיקה בפס הקול שלה נהדרת. כמעט כל פרק מסתיים באיזה להיט מהתקופה (תחילת שנות השישים). הנה ג'וני מאת'יס בלהיט שכתב ארווינג ברלין. מקסים.
תודה לרדיו 88 אף אם שגילה לי את אלון לוטרינגר. השיר המהפנט הזה תפס אותי מיד, באמצע יום עבודה, שלפתי פתק ומיהרתי לרשום מי הבחור הזה. לשמחתי כל האלבום זמין להאזנה בבנדקמפ, והוא כולל כמה שירים מצוינים. תנו לו צ'אנס.