כשאני נתקלת בשיר או באלבום שמוצא חן בעיני, אני מדביקה אותו פה. יש כל כך הרבה דרכים לגלות מוסיקה חדשה! ברדיו, בפסקול של סרט או סדרה, לפעמים חברים שולחים לי… יש מכל הסגנונות, רוק ופופ וקלאסי וג'אז ואינדי ופולק וישראלי ועוד.
ג'יימס בלייק הוציא שיר חדש. שיר נוגה ועדין ופיוטי, שמתאים מאד לסגנון שלו.
אני מאד אוהבת את הקול שלו, פחות את העיבודים האלקטרונים שלו, שמרגישים לו מוגזמים ומלאכותיים מדי. אני מתחברת יותר לשירים שלו, כמו זה למעלה, שמצמצמים את העומס האלקטרוני למינימום.
המשך…הנסיך הארי התחתן עם בחירת ליבו מייגן מרקל, ובאירוע החגיגי (ששודר כל היום בערוצי הטלויזיה) היו לא מעט הופעות מוסיקליות. שמעתי כמה קטעים שעניינו אותי.
המשך…יש חלק מסויים במוסיקה שהוא עבורי מעין משחק הזיכרון. אני מקשיבה לשיר, ואחד הדברים הראשונים שהמוח שלי עושה, הוא לחפש "מאיפה זה מוכר לי". מאיפה מוכר לי הקול, מאיפה מוכר לי הקצב, מאיפה מוכר לי רצף האקורדים הזה. זה קורה באופן לא מודע.
לפני מספר חודשים צפיתי לראשונה בטריילר לסרט חדש, "שחקן מספר אחת". הנה הוא, לפניכם.
המשך…איזה קאבר פגז, אחד השירים שאני הכי אוהבת של ג'מירוקאווי 
מוסיקה לפתיחת השבוע. אני לא מכירה את החמודים האלה, אבל פייסבוק הציג לי פרסומת לשיר שלהם, והוא אחלה ועושה מצברוח טוב, אז משתפת מבחינה מוסיקלית השיר הזה הוא מישמש רציני: הפתיחה עשוייה גיטרות בסגנון רוק פרוגרסיבי, בבית הראשון והשני עוברים לסמבה מהירה, מעורבבת עם מעין מוסיקה ישראלית קלאסית בסגנון שמזכיר לי את שם טוב לוי (עם החליל) ועדי רנרט (עם הקלידים), אחריו שינוי פאזה נוסף אל אילתור ג׳אז מהנה, ולפני הסיום נספיק עוד גשר מקסים עם הסולנית שנשמע כמו קטע ממחזמר. וזה עובד! עובד כי הכל שזור במלאכת מחשבת והמוסיקאים מוכשרים. איזה כיף. תקשיבו.
בהופעה חיה אצל ג'ימי פאלון, גמבינו (שמו האמיתי – דונלד גלובר) עלה לשיר את Redbone.
מה שמעניין הוא, שהוא עלה בלי חולצה ובלי נעליים, ושר בגבוהים שלו, ולקראת סוף השיר הוא אילתר במעין צרחה מחוספסת כזו, כשברקע גיטרה חשמלית – כשאני מחברת את כל הנקודות האלה, לדעתי גמבינו עשה כאן מחווה לזמר אחר – ד'אנג'לו. ובפרט לשיר המפורסם שלו, Untitled (יצא בשנת 2000 וזכה בפרסים), ולקליפ המפורסם עוד יותר, בו ד'אנג'לו מופיע בעירום. ואם זו לא מחווה מכוונת, הרי שלפחות ההשפעה שלו ברורה.
מה שעוד מעניין, שגם Untitled היה מחווה. ד'אנג'לו כתב והלחין (יחד עם רפאל סאדיק ואמיר תומפסון) את השיר המפורסם ההוא כמחווה – לפרינס. לא אחר מאשר פרינס. תמיד אני נדהמת מחדש עד כמה ההשפעה של הנסיך על מוסיקאים היא עצומה.
צפיתי בסרט התיעודי עליה, ואפילו שידעתי עד כמה החיים שלה היו לא פשוטים… הסרט מטלטל.
Nina Simone – I Wish I Knew How It Would Feel To Be Free
(Live, Montreux 1976)
היום בערב יש הופעת מחווה ללהקה משרוע' לילה בלבונטין. להקת אינדי רוק מלבנון. מתברר שיש לא מעט אנשים בישראל שאוהבים את הלהקה הזו (מופע המחווה – סולד אאוט חודש מראש). שמעתי עליהם לראשונה לפני כמה שנים דרך עמוד הפייסבוק החמוד כלמה/מילה אחת ביום , בתקופה שחנין מנהלת העמוד שיתפה גם מוסיקה, והמשכתי לעקוב מאז. אני לא מבינה אף מילה אבל מוסיקלית יש להם כמה שירים מעולים. הם מופיעים בכל העולם, נקווה שיגיע היום שהם יופיעו גם פה. לחצו פליי כדי לשמוע פלייליסט שהכנתי ביוטיוב.
עדכון: הם ממש לא יופיעו פה, מתברר שהם לא אוהבים את ישראל. כמה חבל.
המשך…כריסטיאן סקוט יופיע הלילה בפסטיבל הג׳אז באילת. הקשבתי לו הרבה בשבועות האחרונים והוא מגניב ממש, מערבב ג׳אז חצוצרה עם חליל צד וקלידים, ג׳אז קלאסי עם ג׳אז מודרני ועם מקצבים לטיניים, ועוד דברים מעניינים. והוא גם מעצב את הכלים שלו בעצמו, בחור כלבבי. שווה האזנה
המשך…לואיסה סוברל מפורטוגל כתבה לאחיה סלבדור את השיר שאיתו ניצח באירויזיון, אבל היא גם זמרת בעצמה והוציאה מספר אלבומים. היא שרה גם באנגלית וגם בפורטוגזית, ולפעמים קצת בשפות אחרות, בכל מיני סגנונות, בעיקר ג'אז ופופ. מזכירה קצת את מדלן פירו או סטייסי קנט למי שמכיר. מאד נעים לאזניים. הדואט השקט שהדבקתי פה, בסגנון ברזילאי.
מוסיקה לסוף השבוע.
שיר חדש ישן של רדיוהד, יצא עכשיו אבל למעשה זה
B-Side מתוך אוקייקומפיוטר, האלבום הנהדר שחוגג עכשיו יום הולדת 20.
ידידי אורן שלח לי את השיר הזה, והוא אחלה. נשמע כמו פסקול של איזה סרט או מערבון.
כריס קורנל נפטר…
זמר רוק עם קול גדול, וגם פרונטמן של שלוש להקות, Soundgarden, Temple of the Dog , Audioslave.
כולם משתפים את השירים השקטים שלו כסולן, אבל אני דווקא אהבתי את הגרסה הרועשת: השיר הזה הוא גוש של רוק בועט ועצבני עם בילד אפ אדיר, אחת מפתיחות האלבומים האהובות עלי.
מוסיקה לבוקר
במקרה נתקלתי בשיר המקסים הזה והוא המשיך להתנגן לי בראש גם למחרת. הן שרות גם בעברית וגם בערבית, והן משלבות מוטיבים של מוסיקה יהודית וערבית. ההרכב מעניין, והעיבוד מעניין, וההרמוניות יפות. קוראים להן אנסמבל תפילת אמהות ומובילה אותן יעל דקלבאום והן תופענה בפסטיבל יערות מנשה בסופ״ש הקרוב (שלצערי אני אפספס)
הידעתם? בסרט "צלילי המוסיקה" כשמריה והילדים שרים ביחד את השיר "דוֹ רֵה מִי" הם עובדים עלינו. כי בכל פעם שהם אומרים "דוֹ", הם בעצם שרים את הצליל סִי במוֹל.
הסבר: המילים של השיר הן התוים של המנגינה, בסולם דו מז'ור (דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי). אבל בסרט שרים את השיר בסולם סִי במוֹל מז'ור (סי במול, דו, רה, מי במול, פה, סול, לה), כלומר טון אחד למטה*. במקום דו, סי במול. במקום רה, דו. במקום מי, רה. וכן הלאה.
המשך…השיר הקטן והעדין הזה מרגש אותי ממש. מתוך פרוייקט "עוד מעט נהפוך לשיר", שהוא פרוייקט יפיפה לדעתי, ואף קניתי את האלבום הכפול. "לידתו של שיר", מילים: סרן יורם חייט ז"ל, לחן: שלומי שבן, מבצעים: שלומי שבן ודויד מנחם.
עדין ויפה
זה ממש חמוד: יו ג'קמן ולוק אוונס מתחרים מי גסטון טוב יותר (אנחנו הולכים היום בערב לראות את "היפה והחיה"…)
הרבה חובבי אינדי אוהבים את הלהקה הזו, אני בדרך כלל לא סובלת אותם. חוץ מכמה שירים יפים פה ושם, הם מתוייגים אצלי בראש בז׳אנר ״אלקטרוני חופר״. אבל הנה נתקלתי בשיר הזה, בזמן שדיפדפתי במדפים של דיסק סנטר, והוא תפס אותי מיד. הוא נשמע לגמרי כמו משהו שיצא משנות ה 80. עם הבסים העמוקים והסינתי המרקד בגבוהים, הוא בקלות יכול היה להיות שיר בפס הקול של ״מועדון ארוחת הבוקר״. האינטרנטים מספרים שהלהקה התפרקה לפני כמה שנים, אבל שדיוויד בואי שכנע אותם להתאחד, ולא מתווכחים עם דיוויד בואי. מתוך האלבום החדש שיצא החודש, American Dream. שווה שמיעה.
לא מבינה אף מילה אבל זה חמוד לאללה! פופ יפני שמזכיר קצת שירים של דיסני.
גוגל טרנסלייט אומר:
Nagisa Kuroki – "Fuck the world, be silly"
אגב בקליפ כל חברי התהלוכה לובשים מסיכות של ווינטרקרופט (כמו זו שרכשתי והרכבתי בפורים האחרון). הם גם נותנים לו קרדיט בתיאור של הסרטון
https://wintercroft.com/
אני מאד אוהבת את השעות האלה ביום שישי, אחר הצהריים, כשהתנועה כמעט נפסקת והחנויות נסגרות וכל העיר נהיית שקטה כזו. זה הזמן הכי טוב בשבוע להאזין למוסיקה. בזמן שמנקים, בזמן שנחים, כשקוראים משהו. אני ממלאת את הבית במוסיקה וזה מרגיע אותי. היום אני מאזינה ל The Antlers. אלבומם האחרון Familiars הוא אלבום רגוע ונוגע, מתאים בדיוק לאוירה. יש בו הרבה קסם, והוא מפליא לשלב חצוצרות שקטות לכל אורכו (כן! חצוצרות במוסיקת רוק זה כ"כ שונה מחצוצרות בתזמורת). בנוסף, אפשר להאזין לו ברצף בלי נפילות, וזה נקודות בונוס. זה אלבום ששמעתי לראשונה בשנה שעברה, אבל קניתי את הדיסק רק השבוע, כי כשהוא יצא, הוא היה חסום לישראלים (לרכישה אונליין). שלחתי להם כמה הודעות והם לא התייחסו. זה תמיד מבאס לגלות שמוסיקאים שאתה מחבב הם פוצים. אבל עבר מספיק זמן ואני אוהבת את הדיסק אז בסוף נשברתי וקניתי. הנה שיר אחד שאני מאד אוהבת – Revisited.
קישור להאזנה לאלבום השלם:
שבת שלום חברים. "פוליטיקלי קוראת" הקדישו היום פוסט למוסיקאית קארן קרפנטר, ואני לא מתאפקת וחייבת לשתף איתכם, מכיוון שקארן קרפנטר אחת המוסיקאיות האהובות עלי. לדעתי מבחינה ווקאלית היא אחת מזמרות הפופ הכי גדולות אי פעם: היה לה קול צלול, ומנעד רחב (למרות שהיא העדיפה לשיר בנמוכים), ודיוק מדהים, והיא יכלה לבצע קטעים מסובכים ולגרום לזה להשמע קל כל כך.
המשך…אהובה עוזרי נפטרה היום, יהי זכרה ברוך. תרומתה למוסיקה הישראלית הייתה גדולה. ערוץ 1 וחינוכית 23 שידרו הערב ראיונות שנערכו איתה וקטעי ארכיון ישנים, אז צפיתי בכל מה שהספקתי. איזו אישה מגניבה ומצחיקה היא הייתה. ועד כמה אהבה ליצור ולהופיע, ולא הפסיקה גם כשאיבדה את קולה. הגישה הבריאה שלה לחיים מעוררת השראה. לא פלא שכל כל הרבה מוסיקאים העריכו אותה והושפעו ממנה.