שירים ואלבומים

כשאני נתקלת בשיר או באלבום שמוצא חן בעיני, אני מדביקה אותו פה. יש כל כך הרבה דרכים לגלות מוסיקה חדשה! ברדיו, בפסקול של סרט או סדרה, לפעמים חברים שולחים לי… יש מכל הסגנונות, רוק ופופ וקלאסי וג'אז ואינדי ופולק וישראלי ועוד.

  • השבוע ראיתי במקרה את קריסטין צ’נוות מתארחת בתכנית טלויזיה, וזו סיבה טובה לשים שיר שלה כאן. אני מאד מחבבת את הזמרת הזו. ילידת אוקלהומה, צ’נוות מופיעה בעיקר בברודווי, אבל היא זמרת אופרה בהכשרתה. ולמרות שהיא מטר וחצי סך הכל – יש לה קול גדול גדול. נוסף על כך, היא גם שחקנית מצחיקה. לאללה. 

    שמעתי עליה לראשונה רק לפני כמה שנים, אבל היא התפרסמה מאד כבר לפני עשור, כשכיכבה במחזמר Wicked. אחת מחברות הקאסט המקורי ב2004, היא גילמה את המכשפה הטובה גלינדה, לצד עדינה מנזל, שגילמה את המכשפה אלפבה. הופעתן של השתיים היא אחת הסיבות שהמחזמר הפך ללהיט עצום, וזיכה אותן בתהילת עולם (שתיהן התמודדו על פרס הטוני באותה שנה, אחת מול השניה, ומנזל לקחה). לצערי לא ניתן למצוא ביוטיוב הקלטה איכותית של הקאסט ההוא של “וויקד”, אבל יש מבחר גדול של קטעים מהופעות שלה, על הבמה, במחזות זמר ובתכניות טלויזיה.

    בחרתי לשתף כאן קטע מתוך המחזמר/אופרטה “קנדיד”, שהלחין לאונרד ברנשטיין. בסצינה המשעשעת הזו, קונגונדה קלת הדעת, מושא אהבתו של קנדיד, מבכה על מר גורלה ועל הנסיבות שהובילו אותה להפוך לפלגשו של איש עשיר, אך במקביל מתקשה להסתיר את התלהבותה מהתכשיטים הרבים המורעפים עליה. האריה, שנכתבה לזמרת סופרן קולרטורה, נחשבת קשה לביצוע, אבל כפי שתראו תכף צ’נוות צולחת אותה באופן מרשים, עוברת בין הגבוהים והנמוכים באותה מהירות שבה קונגונדה משנה את דעתה, ותוך כדי מצליחה להשתולל על הבמה לקול שאגות הצחוק של הקהל. בקיצור, אין פלא שהיא כוכבת. קטע נפלא, אני צוחקת בכל פעם שאני רואה אותו. 

  • ואלס השבוע שלנו – ישן וטוב.

  • אחי שלח לי קצת אסטור פיאצולה, הזדמנות לשים פה את הטנגו היפה הזה. 

    Astor Piazzolla – Libertango

    תמיד חשבתי שהוא מנגן על אקורדיון, אבל טעיתי. הוא מנגן על כלי שלא הכרתי, בשם בנדוניאון. מגניב.

  • וואו, זו בוודאי אחת מבלדות הג’אז הכי יפות בעולם.

  • סומסום מופיעים באמצע הרכבת הקלה בירושלים וזה מדליק

  • גיליתי מחדש את Explosions in the Sky.

    הכרתי רק אלבום אחד של הלהקה הזו, הרכב אינסטרומנטלי, מלפני כמה שנים. בשיטוטי ביוטיוב השבוע נתקלתי בדיסק חדש שהוציאו מוקדם יותר השנה: פסקול לסרט (זניח, יחסית) בשם “מנגלהורן”, על משכפל מפתחות מבוגר וערירי שכותב מכתבים לאהובתו מפעם (בגילומו של אל פאצ’ינו). 

    לא יודעת לגבי הסרט, אבל פס הקול עדין ומיוחד ושווה האזנה. הלהקה העלתה את פס הקול במלואו ליוטיוב.

  • ואלס השבוע שלנו הוא קצר קצרצר.

    Ben Rector – Make Something Beautiful

  • ואלס השבוע שלנו הוא שיר שכתב דיימון אלברן במיוחד לפס קול הסרט “לוסי” של לוק בסון. אלברן מוסיקאי מאד מגוון, בתחילת דרכו סולן להקת הרוק “בלר”, אח”כ המוביל של הרכב האלקטרוני “גורילז”, ובשנים האחרונות מתמקד בקריירת סולו אינדי-אלטרנטיבית. בשיר הזה הוא שומר על האוירה העגמומית שאפיינה את אלבומו האחרון, שמתאימה לאופי הסרט ולדמות הגיבורה הקשוחה והמעט מנותקת רגשית (בגילומה של סקרלט ג’והנסון). ובכל אופן השיר קצת שונה מעבודות רגילות שלו. הוא ויתר על המינימליזם לטובת תזמורת גדולה ועיבוד דרמטי. באמצע יש גשר אינסטרומנטלי ארוך שלדעתי מזכיר קצת ואלסים של שוסטקוביץ’. אבל תגידו אתם מה דעתכם.

  • מוסיקה לסוף השבוע.

    השבוע גיליתי את אלבמה שייקס Alabama Shakes. זה קרה תוך צפייה בפרק של מיסטר רובוט, סדרה שעושה שימוש די הזוי (ולא אחיד ברמתו) במוסיקה בפס הקול שלה. בכל מקרה, בחזרה לענייננו. תוך שלוש דקות התאהבתי, תוך יומיים קניתי את הדיסק, תוך שבוע הם הפכו לאחד מאלבומי השנה שלי. רגע אחד הם עושים בלוז רוק בועט כמו הבלאק קיז או מיי מורנינג ג'אקט, רגע אחרי הם עושים סול חושני סטייל מרווין גיי. והסולנית גיטריסטית המעניינת שלהם נשמעת איפשהו בין אסף אבידן לבין 4 נון בלונדס. אני ממש נהנית מהעושר המוסיקלי הזה, הם מצליחים לקשר בין כל הסגנונות. מומלץ.

  • שיר חביב מהאלבום החדש שבדרך של ביירות

  • איזה להיט סידר לנו ניסים עורקבי לכבוד סוף הקיץ… גרוב נהדר

  • שבוע שעבר ביקרתי בפסטיבל הג’אז באילת. מזמן לא הייתי בפסטיבל ותמיד נחמד לחזור (למרות שחם מדי). הספקתי לראות שתי הופעות: מופע הפתיחה המשותף של אבישי כהן ועומרי מור, ומופע של דניאל זמיר שאירח את את אביתר בנאי.

    המשך…
  • השבוע קניתי את “שירים ליואל” של רונה קינן. זה אלבום קונספט שעוסק בחייו של איש מדור תש”ח בשם יואל, דמות דמיונית שבמידה רבה מסמלת את אביה של רונה, עמוס קינן (שהיה חולה באלצהיימר בעת כתיבת האלבום, ונפטר חודשיים לאחר צאתו). אלבום אישי מאד, ודי עצוב. 

    השיר שהכי אהבתי ונגע לליבי מגיע לקראת סוף האלבום, ושמו “איש לא גבוה (יואל כבר לא מה שהיה)”. לאחר פתיחה נוגה הוא מקבל פתאום קצב של ואלס מלבב, מה שעומד בניגוד מסוים לנושא הכאוב של השיר: “אין דבר חשוב יותר, חשוב פחות, הגוף הזה קמל בסוף… כן, בסוף”. רק אחרי כמה שמיעות, הבנתי איך הניגודיות הזו מתיישבת: הואלס הוא כמו מעגל, מחזור החיים, מתקדם לו צעד אחרי צעד, אחת שתיים שלוש. והשיר הזה, הוא לא מנסה להיות עצוב, או שמח; הוא סך הכל מבקש להראות לנו את הדברים כמו שהם. ההגשה של קינן מעבירה לנו את הסיפור היטב, ומשתלבת באופן מושלם במנגינה שמגיעה לשיאה בקטע אינסטרומנטלי שובה לב. 

  • לילה אחד התעוררתי מחלום מאד ברור, כשקטע קצר מתנגן לי בראש שוב ושוב. רצף של ארבע שניות בערך, מתוך יצירה קלאסית מוכרת.
    אבל הקטע לא היה חלק מהתמה המרכזית, ולכן לא הצלחתי להתמקד ולהיזכר באיזו יצירה מדובר. אז חיכיתי בסבלנות, ידעתי שזה יבוא. לא הקשבתי למוסיקה אחרת כי לא רציתי להתבלבל. ובאמת באותו הערב, ברגע אחד, בבת אחת, הזיכרון התבהר: היצירה הייתה ״לילה על הר קירח״ של מוסורגסקי. 

    כילדה, היצירה הזו תמיד הפחידה אותי. במידה לא מבוטלת בגלל ״פנטזיה״ של דיסני. קטע האנימציה הזה, של יצורי האופל הנאספים, המכשפות והשדים והרוחות זוחלים החוצה מחוריהם או מרחפים להם משמי הלילה כדי להיפגש על ההר ולסור למרותו של מפקדם האימתני. אוי ואבוי. עד היום אני מפחדת לצפות בזה, בחיי.

    אבל איזו מוסיקה מדהימה. מטרידה ומהממת. 

    השבוע קניתי את פסקול הסרט על דיסק. ההקלטה אינה טובה, למרבה הצער. ההקלטות המקוריות (שהיו אז שיא הטכנולוגיה) אבדו, ומדובר בשחזור מערוץ מונו חלוש. למרות שעשו Remastering ולמרות כל השכלולים הטכנולוגיים, איכות האודיו נמוכה. וכי אפשר לבוא בטענות? מדובר בפסקול הסרט מ1940! עברו 75 שנה, לא פחות. יש בזה משהו רומנטי, מקסים. מוסיקה טובה מהולה בנוסטלגיה. כיף להאזין וכיף להיזכר. 

  • קצת אנרגיה אלקטרונית

    BORNS – Electric Love

  • טרנד חדש בארץ: מוסיקאים צעירים שרים בתימנית. משהו שלא ראינו. רק המוסיקאים הותיקים והמוכרים (כמו ציון גולן) המשיכו לשיר בתימנית. אבל יותר ויותר אנחנו רואים אמנים צעירים חוקרים את השורשים, מערבבים מקצבים תימנים עם ההסגנון הפרטי שלהם, ושרים בעברית ובערבית. רביד כחלני, לירון עמרם, אייווה, ועוד. אני אוהבת את זה!

    המשך…
  • הבוקר איבדתי את צרור המפתחות שלי בדרך לעבודה. בחורה טובה מצאה אותם, ובתושייה רבה, משזיהתה את המטבע של תל אופן בצרור, התקשרה אליהם וביקשה מהם ליצור איתי קשר. תל אופן החמודים התקשרו אלי מיד ונתנו לי את הטלפון שלה. נסעתי בחזרה ואספתי את הצרור על כל חלקיו יקרי הערך מבית הקפה שבו השאירה לי אותם. איזה מזל יש לי. בוקר טוב 😊

  • שיר לבוקר טוב.

    Bobby McFerrin – Bang! Zoom

  • לא יודעת איך הגעתי לכאן אבל הבחורה הזו מוצלחת.

    Rachel Sermanni – Breathe Easy

  • חמוד.

  • https://www.youtube.com/watch?v=Z_1LfT1MvzI

    היום מלאו 100 שנים להולדתה של בילי הולידיי. אינספור אתרים ומאמרים מציינים את המאורע, מספרים על חייה ועל הסגנון הייחודי שלה ועל תרומתה החשובה להיסטוריה של המוסיקה, ומשתפים את Strange Fruit הכואב והמדמם. בכלל, רוב השירים שלה שאני אוהבת עצובים מאד, אבל הערב אני מעדיפה דווקא לנסות כיוון אחר. כשהייתי ילדה ההיכרות שלי עם בילי הולידיי הגיעה מכיוון לא צפוי: משפחת סימפסון… כן כן, המשפחה הצהובה שהייתה אז בשיאה הוציאה דיסק מלא בשירים מצחיקים או מגניבים, בוודאי גם לכם יש אותו בבית. וליסה סימפסון, הילדה הרגישה לתחלואי העולם לא פחות מאשר לצרות שעושה לה אחיה הגדול, בחרה לבצע את God Bless The Child. הביצוע של ליסה ראוי בהחלט (יותר נכון – של המדובבת ירדלי סמית), אבל בזכותו, ובזכות אבא שהסביר לי, הכרתי את המקור הנפלא.

  • חג פסח שמח! אז מה אתם אומרים, עוד ירד לנו גשם או שזהו לבינתיים?

    Flyte – We Are The Rain

  • סטרומיי פירסם שיר חדש שעוקץ אותנו בנקודה כואבת במיוחד: הרשתות החברתיות שלנו. גם השיר וגם הקליפ נהדרים. הייתי עושה לו לייק סרקסטי שכזה 🙂
    מוסיקלית אפשר לשמוע שהוא שואל בעדינות מה“הבנרה” של “כרמן”, ובעקבות השיר הזה גיליתי משהו חביב שלא ידעתי: שמה האמיתי של ההבנרה הוא “האהבה היא ציפור סוררת”, ובמילות השיר שלו, סטרומיי מתכתב גם עם מילות האריה המקורית מהאופרה. טוויטר כמובן נבחרה לייצג את הציפור הסוררת. תמיד נחמד ללמוד משהו חדש 🙂

  • איזה כיף שג’יל סקוט חזרה. 

    Jill Scott – You Don’t Know