דברים קורים ואני כותבת עליהם, בלי נושא מסוים
האולימפיאדה בפריז מתחילה הערב 
.
אני כל כך אוהבת את האולימפיאדה, ובמיוחד את טקס הפתיחה. זה אולי השואו הכי גדול בעולם. אני מתרגשת בכל פעם מחדש. מקווה יום אחד שיזדמן לי לסוע לאירוע כזה 
.
בפוסט זה אכתוב, תוך כדי צפייה, על הטקס ועל המוסיקה בטקס. זהו פוסט מתגלגל! כלומר אני אעדכן אותו בתכנים נוספים ובקישורים בימים הקרובים. והוא יהיה ארוך מאד, ראו הוזהרתם!
המשך…כמה מתסכל זה לצאת בערב חורף גשום ולנסות שלא לדרוך על הפיצפונים האלה שרק מנסים לחצות את המדרכה…
המשך…החודש נפטרה השחקנית הבריטית גליניס ג'ונס, והיא בת מאה (!). התפקיד המפורסם ביותר שלה היה של ויניפרד בנקס בסרט "מרי פופינס" (1964) , תפקיד שביצעה באופן נפלא וגם שרה שיר נפלא, והסרט, זה לא סוד, הוא אחד מהאהובים עלי ביותר.
המשך…מכרה שגרה באירופה ביקשה שאשלח לה גלויות של ישראל, כי היא אוספת גלויות מכל העולם. שברתי את הראש, איפה קונים גלויות של ישראל? בסוף נזכרתי שיש קיוסקים כאלה שמוכרים מזכרות לתיירים באלנבי, ליד הים. אז בפעם הבאה שנסעתי לתל אביב התארגנתי לעצור שם. הקיוסק שנכנסתי אליו, וכל האזור למעשה, היה ריק, כי תל אביב היום היא לא בדיוק עיר, היא אתר בניה. בכל מקרה, היו שם גלויות. תמונות ישנות כאלה, כאילו צולמו לפני עשרים שנה בערך. אבל זה לא שינה לי כל כך. בחרתי לי אחת של קו החוף ואחת של הכותל ועוד כזו וכזו וניגשתי לקופה לשלם. ״עשרה שקלים״, ביקשה המוכרת, ואז הוסיפה, ״את רוצה גם בולים?״
״בולים?…״ התפלאתי. מי עוד מוכר בולים היום חוץ מהדואר?…
״כן, את צריכה לאירופה או לארצות הברית?״…
הסקרנות גברה עלי, ולמרות שלא היה שום צורך, ביקשתי מהמוכרת לראות.
כשהייתי ילדה קטנה אספתי בולים. אהבתי את הציורים הצבעוניים של חיות ופרחים וספורטאים, ואהבתי גם בולים של חקר החלל. שלחתי מכתבים לחברים וגם קיבלתי. אני אוהבת את ההרגשה הזו, של למצוא מכתב או גלויה בתיבה (ארנונה זה לא נחשב!). חלק מהבולים קיבלתי מבני משפחה וחברים שלא היו צריכים יותר, וחלק לקחתי מעטפות של מכתבים והנחתי בקערה עם מים חמים עד שהדבק היה נמס והבול היה מתנתק. גם היום, מדי פעם יוצא לי לשלוח גלויה או מכתב, לחברים ומכרים שגרים בחו"ל. אבל כשאני מגיעה לסניף הדואר כדי לשלוח, הבולים שמציעים לי לא מוצאים חן בעיני. מחווה לחלקאים? ציור של טרקטור. חגיגות 100 שנה לעיר? תמונה של בניין. מועדי ישראל? טקס יום השואה. הכל מדכא או חסר דמיון. אז בשנים האחרונות למדתי להנמיך ציפיות. והנה, בלי שציפיתי לזה, נקרתה בדרכי הזדמנות לקנות בולים במקום אחר.
המוכרת הוציאה שתי ערימות קטנות כרוכות בגומיה והניחה על הדלפק. בראש ערימה אחת זיהיתי בול עם תמונה של חוסיין, מלך ירדן. בראש הערימה השניה, תמונה של אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. הרמתי גבה. הבול של המלך חוסיין, ניחשתי, אולי הופק לכבוד הסכם השלום עם ירדן. כלומר באמצע שנות התשעים. אילן רמון ז"ל המריא לחלל על סיפון מעבורת הקולומביה, ונספה עם כל חברי הצוות במסע חזרה. זה קרה בתחילת שנות האלפיים. אם כן, שני הבולים האלה, כך שיערתי, הונפקו לפני עשרים שנה לפחות.
״מזמן לא מכרתם כאן בולים, הא?״ חייכתי. היא משכה בכתפיים. תהיתי האם הבולים האלה יושבים במגירה עשרים שנה, ואף אחד לא קונה, או שבעל הקיוסק פשוט הוציא את האוסף שלו למכירה. אני לא יודעת אם היא ידעה את התשובה, אבל בשלב זה לא שינה לי כל כך. הרגשתי שגיליתי אוצר קטן. עיינתי בערימה ובחרתי לי כמה בולים שמצאו חן בעיני, בשביל הכיף.
בצירוף מקרים, ממש לא מזמן לקחתי את אלבום הבולים שאספתי בילדות מהחדר שלי בבית ההורים, ועוד שקית עם כמה בולים בתפזורת, והם מחכים פה בקופסה עד שיהיה לי קצת זמן לעיין בהם ולסדר קצת. מן הסתם בתור ילדה קטנה לא הייתי עסוקה בשאלה של ערך, וגם היום ברור לי שלאוסף הזה אין ערך. זה רק אוסף חמוד של ציורים של חיות, ופרחים, וספורט, וחקר החלל. אבל אני אוהבת אותו. אז כשהגעתי הבייתה פתחתי את הקופסה והנחתי בשמחה באלבום את הבולים ה"חדשים" 🙂
אתמול היה לי יום מהסרטים. בקושי ישנתי בלילה בגלל הסערה. התעוררתי אולי חמש או שש פעמים מהרעש של הגשם הניתך על החלונות. לא הצלחתי לקום בזמן. ואז פיספסתי את האוטובוס. כשהגעתי ליעדי סוף סוף, מישהו החליט שזה רעיון טוב לשטוף את הלובי של הבניין ביום כזה, והחלקתי על הריצפה הרטובה, ומתחתי את הגב. נפלא, סיננתי. עליתי למשרד, הורדתי את המעיל, התיישבתי לשולחן, הדלקתי את המחשב, לקחתי אויר, — ואז, בכישרון רב, נתתי מכה לכוס התה והיא נשפכה על הכל.
המשך…כולם מדברים על שירות הסרטים והסדרות החדש של דיסני שיתחיל לפעול מחר, אבל הי אני נרשמתי כבר לפני 30 שנה בערך
במוזיאון תל אביב לאמנות מוצגת תערוכה יאיוֹי קוּסאמה: רטרוספקטיבה. התערוכה פופולרית מאד ומושכת המוני מבקרים.
המשך…המלצת צפייה לסוף השבוע: "איך לשחות", סרט קצר ומקסים מאת נועה גוסקוב. רבע שעה.
המלצת צפייה לסוף השבוע: סרט קצר ומרגש בשם "אני חושב שזה הכי קרוב לאיך שהצילום נראה". נתקלתי בו במקרה, כשקראתי המלצה עליו בתגובה לאיזה שרשור. לא קראתי את התקציר, לא שום דבר, פשוט צפיתי; ומתברר שזו פנינה קטנה שמתחבאת לה ביוטיוב. קחו לכם עשר דקות, ושבו לצפות בפינה שקטה בבית (לא בטלפון תוך כדי נסיעה באוטובוס או בתור לדואר או משהו כזה).
שבוע של עליות וירידות. בתחילת השבוע לא הרגשתי טוב, ועכשיו, במוצאי שבת, אני מרגישה מצוין. סופי השבוע הופכים להיות מטען האנרגיה שלי. השלמתי שעות שינה, השקתי את העציצים, שאבתי את השטיח, והכנתי פסטה ברוטב תרד. בגדול, אני מבסוטה. אבל מצד שני, זה קצת מוזר. סך הכל עברו חודשיים, ואני כבר זורמת כאילו אין עולם בחוץ. הכל קורה בתוך הבית.
המשך…בסופ"ש שעבר ישבתי לצפות בסרט "12 קופים". אחד מסרטי המדע הבדיוני האהובים עלי. לפני שהתחיל הסגר, קיוויתי שאצפה בו עם חברים, אבל דברים קרו כפי שקרו והתכניות התבטלו. ומאד רציתי לראות את הסרט שוב. במקביל, חששתי לראות את הסרט שוב. הפעם האחרונה שצפיתי בו הייתה לפני הרבה מאד שנים, וקצת פחדתי שהוא לא טוב כמו שאני זוכרת. אבל וואו, איזה סרט נהדר. מבריק ומקורי, מצחיק ומופרע ומפחיד. מהסוג שמשאיר אתכם עם כל מיני מחשבות לחשוב אחר כך. נהניתי מכל רגע.
המשך…
אני סקרנית מה קורה בעולם של קניות אונליין בתקופה הזו. מצד אחד, אין כמעט טיסות בינלאומיות, הדואר צימצם את המשלוחים, כמה אתרים גדולים חסמו לחלוטין את אפשרות השילוח לישראל. ובכלל, יש משבר כלכלי ואנשים מצמצמים הוצאות. מצד שני, חברות שילוח פרטיות ממשיכות כרגיל (מפעילות מטוסים פרטיים אני מניחה?), ואנשים כלואים בבית, וצריכים למצוא דרכים חלופיות לרכוש דברים.
המשך…