היום פחות הרגשתי צורך לכתוב. וזה טוב, זה אומר שזה עובד. וגם: סוף השבוע הגיע, ואני מבסוטה, יש לי מלא תכניות. לא יודעת כמה מתוכן אספיק, אבל הציפייה הזו, לקראת העשייה והיצירה, תמיד גורמת לי להרגיש טוב. מחר בתקווה אשתף כמה דברים שאני עובדת עליהם, ואולי נחליף ביחד רעיונות?
היום שוחחתי שיחות וידאו, פעמיים, וזה היה לי קצת מוזר. למה הרגשתי ככה? הרי עשיתי שיחות וידאו בעבר. ובעבודה אני כל הזמן משתמשת בכלים כאלה. אז מה העניינים? האמת, לא יודעת לענות עדיין. אולי פתאום זה קיבל משמעות אחרת, איפשהו בתת המודע שלי.
======
לפני כשבוע וחצי, קצת לפני ההגבלות וההחמרות, הזמנתי חברים אלי. ביטלתי ברגע האחרון כשהתחלתי להבין לאן כל זה הולך. בהתחלה חשבתי שיעברו כמה ימים, ונוכל לקבוע מחדש. רק לפני יומיים הפנמתי שזה כבר לא יקרה בימים הקרובים, שייקח זמן עד שאוכל להזמין אלי אורחים שוב. כלומר ידעתי, בפנים ידעתי, אבל לא רציתי לקבל את זה כנראה. בכל מקרה, כמו שסיפרתי לכם, אני מחפשת חלופות, אז בימים הקרובים אשתתף במפגש או שניים. חברים חמודים שכבר ניסו שיתפו אותי בחוויות שלהם, מה עובד ומה לא. לא יודעת כמה אנשים יבואו ("יבואו"), ואיך זה ירגיש, אבל אני זורמת עם המצב. (אם אתם מעוניינים בפרטים, כתבו לי).
======
מעבר למפגשי חברים, כבר ראיתי כמה וכמה פוסטים בפורומים שונים, שמעלים רעיונות אחרים; אולי נשים מוסיקה לכל השכנים ונרקוד במרפסת, אולי שיחת וידאו יוגה קבוצתית, אולי ארוחת ערב משותפת ב-זום. זה לא בדיוק אפוי, ויש הרבה התנגדויות (מובן), אבל אנשים כבר מעלים רעיונות, מנסים ניסיונות, וזה מרתק בעיני. אני מאד סקרנית לאן כל זה ילך.
======
זה כמובן תלוי כמה זמן נהיה סגורים בבתים.
סקרנות בצד, אני מקווה שלא הרבה זמן.
======
התמונה היומית
אורח שהתעקש לבוא לבקר אותי, למרות ההגבלות.
כתיבת תגובה